"CARNE", העוסק במעמדה, תפקידה וייצוגה של הדמות הנשית בעולם התקשורת של המאה ה-20.

CARNE ("בשר" בספרדית), מורכב מ-80 ציורים המתארים סצנות שנלקחו מסרטים, סדרות, עיתונות ופרסומות, משנות ה-50 ועד היום. המשותף לכולן הוא השימוש בנשים כחלק מתעמולה שנועדה להנציח תרבות פטריארכלית שהתפתחה במהלך המאה ה-20 ושמטרתה לשמר את מקומו של הגבר כדומיננטי וחזק אל מול תפיסת מקומה של האישה. , בחברה, כפאסיבי וחלש.

בתמונות המנציחות את המצב שבו הגבר שולט במבנה הכוח. המטרה היא גם פוליטית ובאה לשרת את המשטר - לנקות את הזירה הפוליטית מנשים ולשמר את תדמית האישה החלשה, במטרה להנציח את ההגמוניה הגברית. כך, למשל, בשנות ה-70, בתקופת הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה, שבוצעה ברובה על ידי גברים ובמהלכה הופקו יותר סרטים פורנוגרפיים מבכל תקופה אחרת. גם לאחר תום הדיקטטורה ובתקופת שלטונה של הדמוקרטיה הניאו-ליברלית, הצגת האישה כאובייקט מיני וכקורבן להטרדה מצד הגבר הייתה דבר מקובל. בשנות השמונים והתשעים, שנות ילדותי, היינו צופים בתוכניות טלוויזיה, בפריים טיים, שהציגו נשים כאובייקטים מיניים, שהאובייקטיביזציה שלהם היא סוג של בידור. הדמויות הנשיות היו איכשהו תמיד מעורבות באלימות או אירוטיקה וסקס. בשנות ה-80, למשל, בתוכנית קומית, היה קטע קבוע בשם 'הנערה' (לה ננה) בו הופיעה בחורה שנהגה להגיע למוכר בדוכן העיתונים כדי להראות לו את ישבנה. בתוכניות אירוח של טינלי, משנות ה-90 ועד היום, מופיעות נשים המוטרדות מינית, בלבוש מינימלי ואירוטי, וכל הזמן נתונות ללעג של הקהל הגברי. לפעמים ההיחלשות של האישה הייתה הפוכה, כאשר קבוצת גברים מתפשטת באולפן ומנסה להצטופף מול אישה, לרוב שחקנית, שמנסה כל הזמן להימלט מהם.

הנשים המנוצלות ונחלשות בתקשורת זוכות בעבודותיי לאפקט הפוך - של גיבורות וחזקות באופן שהקריבו את כבודן ואת גופן ובכך הפכו לקורבן של מערכת יצירת ההגמוניה הגברית בקולקטיב שלנו. תת הכרתי. אני מנסה להציג אותן כגיבורות.