הגשם כהשתקפות של הנשמה: קרל יוהאן בגשם וגשם של מונק

בעבור אדוורד מונק, הגשם הוא לא רק תופעה טבעית, אלא גם השתקפות של הנשמה האנושית, כלואה בגעגועיה ובמצוקותיה. בקרל יוהאן בגשם ובגשם (1902), הטיפות שנפלו אינן רק גשם, אלא מטאפורה לבדידות ולניתוק. אוסלו של מונק, שעדיין עובר תהליך מודרניזציה, מצופה אפור, כמו שמיים כבדים, המשקפים את הניכור שבין האנשים. העיר מלאה בהולכים, אבל הם כל אחד בעולם הפנימי שלו, מנותקים זה מזה. אותו ריק שאפיין את העיר אז, מהדהד גם בשנת 2024, כשהאנושות כל כך מקוטעת ומפולגת. אותם רחובות שפעם חיברו, היום מפרידים אותנו - אידיאולוגיות, חוויות וריאליות שונות – בדיוק כמו הדמויות של מונק, מבודדות זו מזו, אפילו תחת אותו גשם.

בגשם, מונק משתמש בגוונים אדומים, חומים ואפורים כדי ללכוד לא רק את המשקל של הרגע, אלא גם את הרפלקסיה העמוקה יותר על הבדידות הקיומית. כאן, הגשם אינו מטהר או מנקה, אלא ממלא את המרחב בעצב כבד, כאילו הסערה אינה נגמרת. היום, בעידן שבו העולם כל כך מפולג, הגשם של מונק עשוי לשמש כתזכורת לכך שכולנו תחת אותו שמיים, אבל מופרדים על ידי תהומות בלתי נראות. אנחנו עומדים בפני סערה חברתית, פוליטית ורגשית, שבה הגשם איננו רק מים, אלא הד אל העימותים הפנימיים שלנו.

מה שמונק עושה עם הצבעים הוא הרבה יותר ממחווה אסתטית: כל גוון, כל צל, לא רק משקף את התקופה שבה צייר, אלא את הרגשות האנושיים האוניברסליים, שאף על פי שהם תמיד היו קיימים, הם נשארים רלוונטיים גם היום. הגשם ביצירתו הוא הרבה יותר מאשר רק מרכיב טבעי: הוא סמל למה שאנחנו לא יכולים להתעלם ממנו, למה שמחבר אותנו כבני אדם, אבל גם למה שמפריד בינינו.

ג'סיקה שרון

01.12.2024

בתמונה: בגשם 1902 , אדוורד מונק

בתמונה: קארל יוהאן בגשם 1891, אדוורד מונק