היונה של השלום: סמל בין אמנות ומלחמה

היונה של השלום: סמל בין אמנות ומלחמה

"אמנות מנקה את הנפש מאבק החיים היומיומיים." במילים אלו, פבלו פיקאסו הביע את כוחו המהפכני של האמנות, כוח שמעבר למעשה היצירה הפשוט, ומאתגר ישירות את הרגשות וההבנות שלנו. כאשר פיקאסו בחר ביונה כסמל לשלום, הוא יצר סמל אוניברסלי שמאומנים כמו רנה מגריט פירשו מחדש כדי לחקור את הסתירות הטמונות בחיפוש שלנו אחר איזון בעולם כאוטי.

מגריט והיונה: שלום בין סתירות

רנה מגריט, האמן האגדי של הסוריאליזם, לא הסתפק בדברים המובנים מאליהם. ביצירותיו, היונה אינה רק סמל לשלום, אלא כלי לשאול על הקשר בין משמעות למציאות. בציורים כמו La leçon de vol ו-Les grandes espérances, מגריט מציג את היונה תחת שמיים סוערים או עם אלמנטים מוזרים בתוכה, כאילו הוא רוצה להזהיר אותנו כי השלום איננו מצב טבעי או מובטח, אלא בנייה שברירית ואשלייתית.

הגישה הזו מנוגדת לאימג'ים האופטימיים יותר של פיקאסו, אך משקפת הבנה עמוקה של התקופה בה חי מגריט: התקופה שבין מלחמות העולם, מלחמת העולם השנייה ושנות השיקום. עבור מגריט, העולם לא היה שחור ולבן, אלא נוף של פרדוקסים, שבו אפילו הסמלים של תקווה יכולים להסתיר איומים או חוסר ודאות.

בין האמנות והאשליה

היום, בישראל, השלום גם הוא אידיאל מלא בסתירות. היונה, הסמל שפעם הבטיח פיוס, נראה מאבד את משמעותו בהקשר של מלחמות מתמשכות, חטיבות פנימיות ונרטיבים שאינם ניתנים לגישור. כמו ביצירותיו של מגריט, המציאות עולה על הסמל: יונה שעפה בשמיים עמוסים עשן וטילים לא יכולה להעביר שקט או תקווה מבלי מאמץ קולקטיבי לשנות את הסביבה.

כמו אירופה של מגריט, שהייתה מסומנת במחזורי סכסוך ושיקום, גם ישראל חיה את הדילמה הסוריאליסטית שלה. השלום לא רק קשה להשגה, אלא נראה לכוד בין אידיאולוגיות, מאבקי כוח ופצעים היסטוריים. בהקשר הזה, האמנות הופכת לכלי לפרשנות מחדש של הסמלים ולפתיחה של אפשרויות חדשות לדיאלוג ולהרהור.

הפגישה עם השלום

מגריט מזמין אותנו להביט מעבר לפני השטח, לחשוד בסמלים ולהסכים לקבל שלכל דימוי יש שכבות של משמעות שאנחנו צריכים לחשוף. היונה שלו אינה רק סמל לשלום, אלא מראה לסתירות שלנו: איך נוכל לחפש שלום בזמן שאנחנו משמרים את המלחמה? איך אפשר לגשר בין אידיאלים לבין המציאות?

בישראל, כמו בעולם של מגריט, השלום נראה יותר כשאלה פתוחה מאשר תשובה מוגמרת. אבל אולי זו גם הלקח: השלום איננו אובייקט סטטי, אלא תהליך, איזון שאנחנו צריכים לבנות ולשחזר כל הזמן, תוך קבלה שלכך תמיד יהיו מתחים ופרדוקסים.

היונה צריכה יותר מעוף

אם מגריט היה יכול לדמיין את היונה של השלום בזמננו, אולי היה לובש אותה בשריון או מניח אותה תחת שמיים בלתי אפשריים, להזכיר לנו כי השלום לא מושג רק עם משאלות טובות. הוא דורש פעולה, מחויבות ובעיקר אומץ להתמודד עם הסתירות שלנו.

ג'סיקה שרון

08-12-2024

Matan a la paz, Doppelganger 2024, Jessica Sharon

Idole par René Magritte pour la galerie Alexandre Iolas, 1965

Pablo Picasso, Paloma de la paz, 1962, Litografía

#אמנות

#יונה

#שלום

#רנהמגריט

#פבלופיקאסו

#סימבוליזם

#אמנותושלום

#השלוםבאומנות

#מחשבהאמנותית

#היונהשלשלום

#האמנותבזמןשללחימה

#האמנותכפלטפורמה

#האמנותכמרפא

#יצירהושלום

#הסמלביםעבודותאמנות

#אמנותכמראה

#האמנותוהמציאות

#היונהבהיסטוריה

#אמנותסוריאליסטית