ישנם אמנים שלא רק מציירים נופים, אלא גם משאירים לנו מראות בהן אנו יכולים להרהר, אפילו מאות שנים לאחר מכן. סנטיאגו רוסינול היה אחד מהם. האור שהוא תפס ביצירותיו לא היה רק אמצעי טכני; הוא היה פילוסופיה, חיפוש מתמיד אחרי יופי, אחרי שקט, אחרי אותו נשימה שאנחנו זקוקים לה כאשר העולם סביבנו נראה כמתמוטט. היום, בעידן של אי ודאות ומתח בחברה שלנו, האור של רוסינול נשמע כתזכורת: תמיד יש משהו שמאיר, אפילו בפינות הכי חשוכות.
האור כשפה אוניברסלית
רוסינול, כאמן מודרניסטי, הבין שהאור היה הרבה יותר מאמצעי לתת נפח או עומק. הגנים, החצרות והנופים שצייר באראנחואס או במיורקה הם קפסולות קטנות של זמן בהן האור כאילו עוצר. לא במקרה הוא בחר במקומות מלאים בטבע ובארכיטקטורה עתיקה; בהם האור פועל כגשר בין הארצי ליציב, בין הנראה ללא מוחשי.
בעולם של היום, בו הטכנולוגיה והמהירות נראים כמו דוחפים את הפסקות ההכרחיות, מה אומר לנו האור הזה? שאנחנו צריכים ללמוד להסתכל בעיון, להבין איך השמש חודרת את העלים, איך קרן אור יכולה להפוך מקום רגיל למשהו יוצא דופן.
האנושות והצל שלה
אנו חיים בזמן בו המשברים נראים מתרקמים אחד על השני: מלחמות, אסונות אקלימיים, אי-שוויון גובר. סובלים מחושך שמאיים לגרום לנו לשכוח שיש עדיין יופי, שיש עוד אור. רוסינול, עם מכחוליו העדינים ודגשו על היומיום, מזמין אותנו לזכור שגם ברגעים הכי אפלים, האור מוצא דרכים לחדור פנימה.
בכתיבתו, כמו בציוריו, רוסינול דיבר על מלנכוליה, אך לא כעל עצב פאסיבי, אלא כעל רפלקציה אקטיבית. גניו אינם מושלמים; יש עלים שנפלו, צללים שמתארכים, פינות מוסתרות. אך שם נמצא האור, רך ונחוש, מזכיר לנו שאנחנו לא צריכים שהכול יהיה בהיר כדי למצוא יופי.
קריאה מתוך האמנות
היום, להסתכל ביצירתו של סנטיאגו רוסינול הוא הרבה יותר מאימון אסתטי; זהו מעשה של עמידות. בעולם שמדרבן אותנו לפרודוקטיביות מתמדת, שמעמיס עלינו תמונות מהירות וחולפות, האמנות שלו מבקשת מאיתנו להפסיק, להתבונן ולמצוא רגע של שקט. נופיו לא רק מראים לנו אור; הם מלמדים אותנו איך לחפש אותו, איך להעריך את הניצוצות הקטנים שמאירים את חיינו היומיומיים.
האור של רוסינול הוא תזכורת לכך, שגם אם אנחנו מוקפים בצללים, תמיד יש משהו שמאיר, משהו שמנחה אותנו. בעידן כמו זה, אנחנו זקוקים לאמנים שידברו אלינו מהעבר, שיזכירו לנו שגם ברגעים הכי חשוכים, יש לאנושות את היכולת ליצור, להתבונן, ולמצוא יופי.
אולי, כמו רוסינול, עלינו ללמוד לצייר את האור שלנו בתוך הצללים. אם הוא מצא אור בפינה של גן נשכח, מה מונע מאיתנו למצוא אותו בעולם שלנו? התשובה, כמו בציוריו, תלויה כיצד נבחר להסתכל.
ג'סיקה שרון
29.12.2024
#סנטיאגו_רוסינול #אור_ותקווה #אמנות_ספרדית #אימפרסיוניזם #משמעות_האור #השראה_אמנותית #רגעי_שקט #אמנות_כמטאפורה #יופי_בחיי_היומיום #אמנים_משפיעים
Comments