ריקוד קבוצתי והתחדשות: יצירה מהנשמה והתחדשות חברתית

כפי שציין ואסילי קנדינסקי, "אנו עומדים בפני הצורך ליצור צורה חדשה של ריקוד, ריקוד העתיד". הריקוד, בהגדרתו העמוקה, אינו רק תנועה פיזית: הוא ביטוי של הנשמה, תהליך של חיפוש הרמוניה מתוך כאוס, מפגש עם עומק הרגשות, החוויות והמציאות החברתית שאנו חיים. קנדינסקי ראה במחול לא רק תנועה של הגוף, אלא כתנועה של הנשמה, חקר עולמות פנימיים חדשים: תהליך שבו כל צעד, כל מחווה, נובע מתוך צורך פנימי עמוק, בהדהוד עם חוויות אנושיות. שאנו חולקים

ריקוד קבוצתי, במיוחד, מייצר חיקוי חברתי, קישור בין הפרט לקולקטיבי, בין האישי למשותף. כל צעד ריקוד אינו רק פעולה פיזית, אלא משקף את המורכבות של קשרים אנושיים, של מערכת חיים המחפשת יציבות ותכלית בתוך כאוס. כשם שהציור מבטא דימויים של הנשמה והחברה, הריקוד גם מאפשר לנו לבטא את הדימויים הללו, לפעמים בדרכים שמילים לא יכולות לתאר. באמצעות תנועה, תחושה וחיבור הדדי, האמנות מאפשרת לנו לבנות מחדש את מה שנהרס, לחדש אותו באמצעות מאבק, כאב ו"התמוטטות" המובילה אותנו לדרך קיום חדשה.

אמנות, מנקודת מבט זו, אינה רק השתקפות של המציאות; זהו מנגנון חברתי שמייצר כלים להתחדשות מתמדת. זהו תהליך של בילוי, דרך לשקול מחדש את המהות שלנו כפרטים וכחברה, על סמך כל מה שנשאר לאחר הרס או כאב. הריקוד, כמו הציור, מאפשר לנו לשחרר את גבולות ההבנה האנושית הידועה ולהחליף אותה בעולם חדש: עולם שבו כל תנועה, כל חבטה, כל צבע מביאים עמו את ריקוד הנשמה, החופש לחדש ולהתחדש. . .

ג'סיקה שרון