תערוכת היחיד "CARNE" בחלל התצוגה של אברהם הוסטל, עוסקת במעמד, תפקיד וייצוג דמות האישה בעולם המדיה של המאה ה-20.
CARNE ("בשר" בספרדית), מורכבת מ-80 ציורים המתארים סצינות שנלקחו מסרטים, סדרות, עיתונות ופרסום, משנות ה-50 ועד היום. המשותף לכולם הוא שימוש בנשים כחלק מפרופגנדה שנועדה להנציח תרבות פטריארכלית שהתפתחה במהלך המאה ה-20 ושמטרתה לשמר את המקום של הגבר כדומיננטי וחזק אל מול תפישת מקומה של האישה, בחברה, כפסיבית וחלשה.
בדימויים שמנציחים את המצב שבו הגבר שולט במבנה הכוח. המטרה היא גם פוליטית ובאה לשרת את המשטר – לנקות את הזירה הפוליטית מנשים ולשמר את דימוי האישה החלשה, במטרה להנציח את ההגמוניה הגברית. כך, למשל, בשנות ה-70, בתקופת הדיקטטורה הצבאית בארגנטינה, שבוצעה באופן גורף על-ידי גברים ושבמהלכה הופקו יותר סרטי פורנוגרפיה מבכל תקופה אחרת. גם לאחר סיומה של הדיקטטורה ובזמן שלטון הדמוקרטיה הניאו-ליברליסטית, הצגת האישה כאובייקט מיני וכקורבן להטרדה מצד הגבר היה דבר מקובל. בשנות ה-80 וה-90, שנות הילדות שלי, היינו צופים בתוכניות טלוויזיה, בפריים טיים, שתיארו נשים כאובייקט מיני, שההחפצה שלו היא סוג של בידור. הדמויות הנשיות איכשהו תמיד היו מעורבות באלימות או ארוטיקה ומין. בשנות ה-80, למשל בתוכנית קומית, הייתה פינה קבועה בשם 'הילדה' (La Nena) שהציגה ילדה שנוהגת להגיע למוכר בדוכן העיתונים כדי להראות לו את ישבנה. בתוכניות אירוח של טינלי (Tineli), מאז שנות ה-90 ועד היום, מופיעות נשים שמוטרדות מינית, בלבוש מינימלי וארוטי, ונתונות כל העת לגיחוך של הקהל הגברי. לעתים החלשת האישה הייתה בדרך הפוכה, כאשר חבורת גברים מתפשטים באולפן ומנסים להתגודד מול אישה, בדרך-כלל שחקנית, שמנסה כל העת לחמוק מהם.
הנשים המנוצלות ומוחלשות במדיה מקבלות, בעבודותיי, תוקף הפוך מכך - של גיבורות וחזקות באופן שבו הקריבו את כבודן וגופם ובכך שהפכו קורבן למערכת יצירת ההגמוניה הגברית בתת-מודע הקולקטיבי שלנו. אני מנסה להציג אותן כגיבורות.
ערב פתיחת התערוכה התקיים באוקטובר 2019
widgetid
Loading...